פסק-דין בתיק ת"א 1248-06

א.         מהות התובענה

זו תביעה כספית לתשלום חוב בגין שירותי טיפול ושירותי אשפוז שרכש משרד הבריאות (להלן: " הנתבע") מהתובעת בין השנים 2006-1998. כמו כן עותרת התובעת לסעד של מתן חשבונות ביחס לתעריפי האשפוז ששולמו על ידי הנתבע בשנים הנ"ל לבתי חולים פסיכיאטריים אחרים. 

ב.         עובדות רלבנטיות

התובעת (להלן גם: " ביה"ח אילנית") הינה מרכז שיקומי לילדים, נוער ומבוגרים, הסובלים מפיגור שכלי, הפרעות נפשיות והפרעות התנהגות. ביה"ח אילנית ממוקם בפרדס חנה ופועל מכוח רישיון אשר ניתן לו על-ידי הנתבע (נספח 1 ל-ת/3).

הנתבע הינו המשרד הממשלתי האחראי, בין היתר, על אספקת שירותי אשפוז פסיכיאטרי בהתאם להוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994.

הנתבע מקבל שירותים מהתובעת במשך שנים רבות, החל משנות השישים, וגם כיום.

ההתקשרות שבין הצדדים נעשית  באמצעות חוזים בכתב.

אין מחלוקת בין הצדדים שבשנת 1988 נחתם הסכם בין הצדדים.

הסכם חתום נוסף בין הצדדים קיים לשנת 2005.

נקודת המחלוקת היא לגבי הפרשי דמי אישפוז בגין השנים 1998 עד סוף חודש ינואר 2006.

הפרשים אלה נובעים מכך שהנתבע לא שילם לתובעת את דמי האישפוז המעודכנים לתקופה הזו, מכיון שלטענתו אין הסכם חתום ביניהם, ולכן התשלום בוצע לפי נתוני החוזה שכן נחתם בין הצדדים בשנת 1988. 

בשנת 1977 החליט משרד הבריאות על רפורמה לפיה יהיה תעריף אשפוז אחיד לכלל בתי החולים הפרטיים הפסיכיאטריים (מכתב הנתבע מתאריך 21/5/97 במסגרת נספח 3 ל-ת/3).

במסגרת זו נוהל מו"מ ממושך עם הנתבעת וסוכם בין הצדדים בתאריך 22.2.99 שהתעריף בגין שירותי אשפוז למטופלים מבוגרים יהיה בסך 205 ש"ח ויעודכן רטרואקטיבית החל מיום 1.1.98; תעריף האשפוז לילדים ונוער יהיה בשיעור של 13% מעל לתעריף של 205 ש"ח, קרי 231.65 ש"ח, החל מיום 1.3.99, לאחר שיאוישו משרות טיפוליות בהיקף של 20% מעל מצבת כוח האדם הקיימת (נספח 6 ל-ת/3).    

בתאריך 6/7/99 שלח מר דעדוש מהתובעת מכתב למשרד הבריאות (ת/17) לידי הגב' דלית כץ סולברג בבקשה להעביר לידיו לחתימה את מה שהוא כינה "הסכם העבודה".

בתאריך 4.8.99 שלח הנתבע אל התובעת לחתימה את ההסכם (נספח 7 ל-ת/3). בתאריך 9.8.99 התובעת שלחה אל הנתבע את ההסכם החתום (נספח 8 ל-ת/3) (להלן גם: " הסכם 1999").

לטענת התובעת, מסיבות שאינן ידועות לה לא נשלח אליה עותק של ההסכם כשהוא חתום על ידי הנתבע, ולא ידוע לה אם הנתבע חתם על ההסכם, ברם לעמדתה, מדובר בהצעה תקפה ומחייבת מצד הנתבע, אשר התובעת קיבלה אותה בחתימתה ובכך נכרת הסכם מחייב.

למרות זאת, התעלם הנתבע לחלוטין מההסכמות החוזיות שהושגו בין הצדדים לגבי תעריפי האשפוז, ושילם לתובעת תעריף נמוך מהמוסכם, שנע בין 187.58 ש"ח ל-198.50 ש"ח.

בנוסף, הפר הנתבע את התחייבותו ואת חובותיו על-פי המשפט המנהלי, בכך שלא שמר על עקרון תעריף אשפוז אחיד לכל בתי החולים הפסיכיאטריים הפרטיים, אלא שילם לבתי חולים אחרים תעריף אשפוז הגבוה מהתעריף נשוא ההסכם בין התובעת לבין הנתבע. כך למשל, נודע לתובעת שהנתבע שילם לבית החולים הפסיכיאטרי הפרטי "בלומנטל", תעריף אשפוז בסך של 225 ש"ח נכון ליום 1.1.98, ו-244.12 ש"ח נכון ליום 1.1.99 (נספח 9 ל-ת/3).  

התובעת טוענת שבמהלך השנים 2005-1999, היא חזרה ופנתה אל הנתבע בדרישות לתקן את תעריפי האשפוז ששולמו לה, ובין הצדדים התקיימו מגעים במטרה להסדיר את הנושא, ללא הצלחה.